במדינת ישראל קיים מערך חוקים שנחקקו במטרה להסדיר את יחסי העבודה שבין עובד למעסיק ובין כלל העובדים והמעסיקים למדינה,
אלו הם דיני העבודה.

הסמכות לדון בענייני עבודה נתונה באופן ייחודי ובלעדי לבתי הדין לעבודה במחוזות השונים בארץ, בהתאם לחוק בתי הדין לעבודה התשכ"ט-1969.

דיני העבודה במדינת ישראל מבוססים על חקיקה רחבה ומגוונת לרבות:

• חוק הביטוח הלאומי
• חוק שכר מינימום
• חוק דמי מחלה
• חוק הגנת השכר
• חוק שעות עבודה ומנוחה
• חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
• הטרדה למניעת הטרדה מינית
• חוק העסקת עובדים ע"י קבלני כח אדם
• חוק עבודת הנוער
• חוק עבודת נשים
• חוק פיצויי פיטורים
• חוק שירות התעסוקה

במקרים רבים המעסיקים והעובדים אינם מודעים לזכויותיהם הקבועות בדין, ומצב זה מתגלה רק לאחר סיום העסקת העובד בארגון.

הייצוג בדיני עבודה דורש מומחיות ומיומנות ספציפית בדיני עבודה, שכן רכיבי תביעה רבים הם רכיבים הנובעים מזכויות מחויבות עפ"י הוראות החוק, ולא ניתן להתנות עליהן, אף לא בהסכמת העובד. מכאן, נטל ההוכחה לתשלום רכיב הנובע מזכויות אלה יהיה מוטל על כתפי המעסיק על כל המשתמע.